מספרי היסוד הקדומים ביותר: הלכות גדולות, דפוס ראשון – ויניציאה ש"ח [1548]
פסקי דינים והלכות ומנין תרי"ג מצוות – מיסודות ספרי ההלכה, ומספרי היסוד הראשונים שחוברו לאחר חתימת התלמוד.
גדולי הראשונים רחשו לספר חשיבות יתירה וכמעט ונמנעו מלחלוק על דבריו
"כי כל דברי הלכות גדולות דברי קבלה כמו שכתבו עליהם הפוסקים בכל מקום" (שו"ת מהרי"ק, סוף שרש קנ).
וכך כותב החיד"א בשם ה'אור החיים' הקדוש:
"לדברי בה"ג שומעין, כי כל דבריו דברי קבלה" (ברכי יוסף, או"ח, סי' ט"ז).
בדבר זהותו של המחבר חלוקות הדעות בין חכמי הראשונים: הרמב"ם, הראב"ד, הרמב"ן ועוד כתבו שחיברו רב שמעון קיירא מגאוני בבל. לעומתם, רש"י, הרשב"ם ובעלי התוספות מייחסים אותו לרב יהודאי גאון. יש אומרים ששניהם חיברו ספרי פסקי הלכות.
בראש הספר הקדמת המחבר (שהיא ככל הנראה ההקדמה הראשונה הידועה לספר עברי), ולאחריה מנין המצוות שהוא מיסודות מנין המצוות.
ויניציאה ש"ח [1548] דפוס ראשון. ספירת דפים: [4], קמד דף. מצב טוב, עותק נאה. כתמים בודדים. כריכת עור נאה עם שרוכי קשירה עשויים עור.
ביבליוגרפיה: סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 220.
