"נמס לבי בזכרי את אשר עבר עלינו" – מכתב מרטיט לאחר השואה מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל מסטרופקוב – ערב פסח תש"ו [1946]
האדמו"ר שחווה על בשרו את כל מאורעות השואה שהה באותה העת בשוויץ, אך רצה לעזוב את אירופה המדממת. במכתב שלפנינו הוא מתלבט האם לעלות לארץ־ישראל, או לנסוע לארצות־הברית.
בהמשך מספר האדמו"ר על הכנותיו לקראת חג הפסח המשמש ובא. זהו "חג החירות" הראשון שחגג האדמו"ר לאחר סיום השואה, בה נרצחו כמעט כל צאצאיו הי"ד.
"על חג הפסח הזמנתי ששה מנכדי אאזמו"ר הגה"ק מצאנז זצ"ל, ארבעה המה נכדי כ"ק דודי-זקני הרב הצדיק רבי ישעילי' [טשכויבער] זצ"ל, לדאבוני במדינת שוויץ אין נמצאים יותר.
השי"ת יעורר רחמנות עלינו, ונמס לבי בזכרי את אשר עבר עלינו…".
האדמו"ר הק' רבי מנחם מנדל מסטרופקוב (תרל"ג-תשי"ד) בעל 'דברי מנחם', בנו בכורו של רבי שלום מסטרופקוב בעל 'דברי שלום', בן הגה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא בעל 'דברי יחזקאל', בן הרה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז – אשר שימש כסנדק שלו. בילדותו נפטרה אמו, וגדל בבית זקנו הקדוש משינאווא. כבר בצעירותו הפליא המהר"ש ענגל את בקיאותו וחריפותו.
בימי השואה נמלט לבודפשט, והסתתר יחד עם הרה"ק מוהר"א מבעלזא שאף מסר לו קוויטל, ומשם נמלט לשוויץ.
בבואו לאמריקה בשנת תש"ז נחשב כאוד מוצל זקן משיירי כנסת הגדולה, שריד לדור קודם וכל האדמורי"ם הוקירוהו וכבדוהו. נודע כצדיק ופועל ישועות. ומכל רחבי ארה"ב נהרו אליו להיפקד בפקודת ישועה ורחמים. הוא שימש כסנדק של האדמו"ר מוהר"א מסאטמר שליט"א, בהוראת הדברי יואל. וכן של האדמו"ר מצאנז שליט"א. האדמורי"ם מסטאמר וסקווירא שהו ליד מיטתו בעת עלותו לגנזי מרומים.
גאטענבערג (שוויץ), [י' ניסן] תש"ו [1946]. הכל בכתי"ק האדמו"ר. גודל: 21X30 ס"מ. מצב טוב, שיקומים אמנותיים בסימני הקיפול. כתמים.
