מסכת מגילת תענית – מהדורה היסטורית שנדפסה בעקבות פרעות ת"ח ות"ט – אמשטרדם תי"ט [1659]
מסכת 'מגילת תענית' הנודעת שנכתבה בימי בית שני, הכוללת רשימת עשרות ימים בשנה שאין להתענות בהם מחמת שמחות שאירעו בהם לעם ישראל
זו הפעם הראשונה בה נדפסת 'מגילת תענית' כחיבור בפני עצמו (לפני כן נדפסה יחד עם ספרים נוספים).
במהדורה זו נדפסו לראשונה שני פירושים חשובים מאת הגאון רבי אברהם סג"ל מקראקא:
1: 'חדושי מהרא"ה' ובו סיכום דעות רש"י ותוס' ושינויי נוסחאות על המסכת;
2: 'פירוש של מהרא"ה' ובו הרחבה בשורשי הדברים.
בעקבות פרעות ת"ח ות"ט אשר נמשכו (בעוצמה פחותה) עד סמוך ממש לזמן ההדפסה, נמלט המחבר מעירו קראקא הפולנית, אל המבורג, שם נתקל לראשונה בספר 'מגילת תענית' ומיד החל לכתוב עליו את פירושיו.
בראש הספר הקדמה ארוכה מהמחבר אשר בנס ניצל הוא עצמו ממש מידי הרוצחים:
"ואני הגבר הייתי בתוך המהפכה, וכפשע [-כפסע] היה ביני ובין המוות… על זה דאבה לבי וחשכה עיני על שראיתי, כאשר האויבים קרבו אלינו – קפצו כמה וכמה נפשות מישראל לתוך המים על קדושת השם, ואני הייתי כיונה בחגווי הסלע, וה' משני ממים רבים…". את יום הצלתו (ר"ח אייר) קבע ליום תענית, ושמחה בלילה.
גם כותב בכאב עצום על הרוגי שנת ת"ח, ומזכיר את התענית ציבור שקבעו גדולי הדור לעילוי נשמתם – ביום כ' סיון.
נדיר.
הגאון המחבר רבי אברהם הלוי מקראקא – גאון מופלג ומחבר פירוש על התורה שלא נדפס, בדרך האגדה, הקבלה וההלכה. בשנת תט"ז ניצל בנס מהרוצחים, הגיע להמבורג שם למד בישיבות חכמי הספרדים בעיר.
אמשטרדם תי"ט [1659], מהדורה ראשונה של הפירוש. מספור דפים: כה דף. מצב טוב, שיקומים בשער, השורה האחרונה בשער – קצוצה. כתמי מים. כריכת עור חדשה.
